קואליציה, אופוזיציה והצבעה על תקציב המדינה

"יומני היקר, הכל התחיל כשאמרתי בקול רם – הגיע הזמן לצאת לחופשה. מעט ידעתי אז, מה ההשלכות של משפט שהיה נראה כה תמים…". גם אצלכם ההחלטה בקשר ליעד לחופשה שלכם, נראה מעט כמו הצבעה על תקציב של המדינה? הנה מה שלמדתי בדרך לנתב"ג.

שינויים בהרכב התקציב

כרווקה, היה מאוד קל להחליט לאן אני רוצה לנסוע. כי סך הכל, האדם היחיד שהייתי צריכה לשאול, הייתה ובכן, אני. איכשהו התשובה שלי תמיד הייתה "אני רוצה חופשה בצרפת". ואיכשהו, זה תמיד עבד לי ממש ממש טוב. ברגע שהפסקתי להיות רווקה, הסיפור הלך והסתבך. כי עכשיו אל מול חופשה בצרפת, באה וניצבה לה חופשה בישראל – כי למה בכלל לנסוע לחו"ל, כאשר לא חסרים לנו מקומות מדהימים לגלות. האמת, יש אמת בדבר.

ואז, החלטנו שלנסוע כזוג זה מעט משעמם. ההחלטה מוזרה שכזו. כי למה שנחשוב שלנסוע כזוג זה משעמם, הרי אנחנו גם ככה תמיד מתווכחים לאן נוסעים, גם אם עברו כבר מלא שנים מאז שאנחנו ביחד.

ברגע אחד של "גאונות", החלטנו שלהציע לחברים להצטרף אלינו לטיול, זה רעיון מדהים. מה שלא לקחנו בחשבון, שביחד עם ההצעה להצטרף לטיול, נקבל עוד שתי דעות עצמאיות בנוגע ליעד הטיול – "מה אתם אומרים על סינטרה? שנתחיל לחפש מלונות בסינטרה?" איפה זה סינטרה ולמה שנחפש שם מלונות כבר לא שאלנו.

תקציב לשנה שבפתח

אז איך פתרנו את הבעיה אתם שואלים? החלטנו לעשות סבבים. כל פעם יהיה מישהו אחר שיקבע את יעד הטיול ושאר חברי הקבוצה לא יתווכחו איתו. מאוד דמוקרטי ומאוד קשה ליישום במציאות – בעיקר אם לוקחים בחשבון את המחשבה שאנחנו ניסע ביחד לא פעם ולא פעמיים.

מה, זה אומר שעכשיו אצטרך לחכות 3 סבבים עד שנגיע ליעד שאני רוצה לטוס אליו? ואם עוד חברים יצטרפו למשוואה? לא לא, זה לא משהו שאני מוכנה לחתום עליו. ואז, נזכרתי במילת קסם – וטו. סליחה, אם בפוליטיקה זה עובד, גם במקרה זה, זה יעבוד. רק צריך למצוא סיבה מספיק טובה למה אנחנו ניסע לצרפת הפעם. ובפעם הבאה. ואז עוד פעם. עד שיימאס. בגדול, מה הסיכוי שיימאס לי?

סעיף חובה

וטו זה נפלא. וטו זה אפילו גאוני. אבל איך אני דואגת להעביר אותו? ישר צצו לי כמה רעיונות. אני יכולה להשתמש בקלף "בעלת הבית". הסבב מתחיל איתי ובגדול לאף אחד לא תהיה  דרך להתלונן על זה, למעט לבן זוג שלי. הוא גם בעל הבית והרצון שלו לצאת תמיד לנופש בארץ זה משהו שגם צריך לקחת בחשבון.

אני תמיד יכולה להשתמש בקלף של "אני אישה" ולי מגיעה זכות קדימה, אבל אני מעט פמיניסטית מדי בשביל זה. קלף של "אני קטנה יותר \ נמוכה יותר\ עדינה יותר (האחרון בכלל נשמע רע ולא מציאותי)" זה גם לא משהו שיעבוד. ואז, אז הבנתי משהו.

משחקי קואליציה

על מנת לנצח במשחק, אני צריכה לייצר בריתות. ואין לי ברירה חוץ מלייצר ברית עם האדם שבו בחרתי לייצר בריתות – בן זוגי. אז נכון, אני אצטרך להתפשר מדי פעם על נופש בארץ (האמת, אחלה התפשרות) אבל לפחות נהיה שניים מול שניים ופה כבר מדובר בכוח. וחוץ מזה, אולי יש לו רעיונות נוספים שאין לי, בכל זאת לפעמים יש לו הברקות נהדרות.

מגיעים להסכמה

וכך, בניסיון לקרוץ מבלי שזה יהיה חשוד (זה תמיד חשוד כשאני קורצת – אני קורצת עם שתי העיניים) אמרתי בקול לא מתחכם בכלל –

"סבבים זה מעולה. אז נתחיל מבעלי הבית". ראיתי ניסיונות התנגדות. ראיתי את המחשבות שחולפות בראשם של החברים (זה שהם זוג לא אומר שהם חולקים מחשבה אחת וזהו), אפילו הייתי מוכנה לזה.

אבל, מה שקרה היה ככל הנראה הדבר היחיד שלא מתקיים בהצבעה על תקציב המדינה בכנסת – הסכמה שבשתיקה. ובדיוק כך, מצאנו את עצמנו עומדים בנתב"ג, בעודנו אוחזים בכרטיסי עליה למטוס ליעד המועדף עליי – פריז.

מוסר השכל

לפעמים, על מנת לצאת לחופשה מרובת משתתפים, צריך לנהל משא ומתן – להתפשר על דברים מסוימים, להתעקש על דברים אחרים ולדעת שבקואליציה נתקדם הרבה יותר מאשר לבד.